<h1>ראבי"ה סימן תרע"ה</h1>
<h2>דף לה:</h2>
נטלה פטומתו. ראש האתרוג, ודוגמתו הפיטמתא של רימון [עוקצין פ"ב מ"ג]. תני רבי יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו. במתניתיה הוה תני פיטמתו בוכנתו, לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא. וכתב רש"י שזה הלשון קיבל מרבו הזקן רבינו יעקב בר יקר, וכן נראה לרש"י, שלא מצינו בכל מקום פטומה עוקץ. וכן פירש רבינו חננאל וכן בערוך ערך פטם. ודוגמתו בפרק יוצא דופן [מ"ז ע"א] משתשחיר הפיטמת, פירוש ראש הדד. וכתב בערוך כי רבינו גרשון ברבי יהודה פירש בוכנתו [שהפיטמא נכנסת באתרוג כהאי בוכנא באסיתא, ואם נטלה הפיטמא כולה, שנשתרשה מן האתרוג, היינו ניטלה פטמתו דתני במתניתין. ורבינו חננאל פירש בוכנתו] הוא העץ הנתון באתרוג, [הוא] עץ שתלוי [בו] באילן, ואם נשתרש מתוכו חיישינן שמא חסר מגוף האתרוג כל שהו ופסול, אבל אם הבוכנא באתרוג קיימת בתוך האסיתא ונחתך העץ למעלה הימנו כשר, שהרי העיקר קיים, וזה ששנינו ניטל עוקצו [כשר. ופטמתו הוא דד החוטם. ורבינו יצחק ברבי אליעזר הלוי היה מפרש פיטמתו ועוקצו שנים בזנב. עוקצו] מה שחוץ לגומא אם ניטל כשר, שבתוך הגומא חיישינן שמא חסרו ופסול. וירא שמים יצא ידי כולן. בתלמוד ירושלמי [ה"ו] ראיתי ניטלה פטמתו תמן אמרינן ניטלה שושנתו רבי יצחק בן חקילא אמר פיקה נקב ולא (ולא) פילש מבפנים כשר הוא דתנינן ניקב ולא חסר כל שהו כשר. פיקה נראה לי לצד אחוריו, שהוא העוקץ, כההוא דפיקה מתוך פיקה [בכורות כ"ב ע"א]. ונראה לי שזה תלוי בפלוגתא דרברבתא.
